נרדם בשירה

שירים תמורת שלום

פריאל מאפיין את השירים שנכתבו לאחר ניצחון מלחמת ששת הימים: "ההתלהבות של החזרה לארץ התנ"ך הובילה לפריחה בכתיבה לאומית ומקראית". הוא מביא כמה דמויות של משוררים הבולטים ביצירות מסוג זה:

דודו ברק – מפרט בשיריו חבלי מולדת רבים. בשיר שכתב, 'חג יובל' (את השיר הלחין שייקה פייקוב, שכתב והלחין גם את: "ארץ, ארץ, ארץ, ארץ התורה את מקור האור ושפת האמונה"), הוא מזכיר בחבלי המולדת גם את העיר אופירה. על אף האמירה הפוליטית שבשיר הוא זכה במקום השלישי בפסטיבל שירי הילדים השלישי. ברק כתב גם את 'ארץ ישראל יפה' (שגם אותו הלחין פייקוב) ועוד שירים שבהם הוא מתאר שהשלום יבוא דווקא מתוך שחרור חבלי המולדת ההם, כמו 'באביב הקרוב' ו'פרחים בקנה': "השמש יידום בין עזה לרפיח… ירח ילבין על פסגת החרמון, פרחים בקנה…", 'שלום על ישראל': "שלום שלום שלום על ישראל אמרו אמרו שירי הלל שלום שלום על ישראל. כשיאיר יום של זהב בהר וברמה… אם למחר שלום יבוא עד תמו הדורות מן הרמה עד הר נבו הדליקו מדורות אז הר להר שלום יאמר…".

נח ורשואר – גם הוא קושר את השלום עם חבלי המולדת בשירו 'אי שם בבקעה': "אי שם בבקעה, אי שם בבקעה קורץ לו יישוב ששומר על הקו כמו קורא לשלום הוא ומגיש בתקוה שלל פרחי צבעוני וסחלב".

עמוס אטינגר – חוזר אף הוא על אותה הטענה בשיר 'שארם א שייח': "את שארם א-שייח', חזרנו אליך שנית, את בלבנו, לבנו תמיד. עולה לו הבוקר, בחוף אלמוגים, עוברות שוב במים ספינות דייגים. יורד לו הערב, מביא עוד חלום, מביא על המים, תקווה לשלום". בשיר 'לך ירושלים' הוא מגדיר את גבולות ארץ ישראל השלמה: "בין ירדן וים".

נעמי שמר – כתבה והלחינה את 'ירושלים של זהב' ימים מספר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. מילותיו "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" עודכנו מיד לאחר הניצחון ל"חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית, בעיר העתיקה. ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות, נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו". השיר נבחר לאחד מהשירים החשובים ביותר בזמר העברי בכמה מצעדי פזמונים, ולימים זכתה שמר עצמה בתואר כלת פרס ישראל לזמר עברי. כמו כן היא כתבה והלחינה גם את 'בהיאחזות הנחל בסיני'.

רחל שפירא – כתבה את 'שיר על ארץ סיני'.

ניסן כהן הברון – כתב והלחין את 'מִשוּט בארץ': "תנו לנו תרמיל על השכם ואז נלך מעזה עד בית לחם, ועת נבוא לבית לחם נשירה שם זמר לאברהם. מבית לחם נמשיכה ליריחו, שם נשיר ליהושע את שירתו… נשירה שיר, איזו ארץ יפה, נהלך לארכה, מסיני עד גולן – עד גולן. נשירה שיר, איזו ארץ יפה, נהלך לרחבה מירדן ועד ים".

שמוליק רוזן – כתב שירים כמו 'שוב לא נלך', וביטא בו את ההתרגשות מהשיבה לקבר רחל: "ועם שלם מביט, מביט בך כחולם… ראי רחל, ראי הם שבו אל גבולם…". בהמשך כתב רוזן את 'ערי הגדה': "שמם כתוב בלבנו בדף הראשון, אימא שרה אותם בלכתנו לישון, שמם רשום במחברת לימוד ישנה, הם אתנו כולם כל ימות השנה… יריחו ובית לחם ושכם וחברון, רחובות וגגות ובתים במדרון, יריחו ובית לחם חברון וגם שכם, רגלינו עומדות בגבולכם".

פריאל משלב את סיפורי התנ"ך עם השירים הנזכרים, ומגדיר בשיר 'ערי הגדה' כמשפט המפתח את המילים: "ושם הסיפור סיפורי המקרא": "הייתה התלהבות רבה מן השיבה לחבלי ארץ אבות".

האם היו גם שירי מחאה מטעם השמאל?

"היו, אבל הייתה אווירה של התרוממות רוח גבוהה כל כך, ששירי המחאה לא תפסו במה. היה להם קשה יותר להיכנס לפלייליסט של אז. האווירה הזו נמוגה אחרי מלחמת יום כיפור", מסכם פריאל. הוא מבקש שלא להכניס אותו לוויכוח הפוליטי, ועם זאת ראוי להציג סקירה קצרה של תמונת המצב, שהתהפכה מאז.

השירים, המשחקים, איפה הם עכשיו?

ב'שלום עכשיו'. חלק מהשירים שהוזכרו לעיל שולבו בביצועי הלהקות הצבאיות, אולם בשלב מסוים הגיש יוסי שריד עתירה והצליח למחוק את שירו של מרדכי בן דוד, 'חברון מאז ולתמיד', מהרפרטואר של להקת הרבנות הצבאית. ואולם לא הפריע לאיש שהלהקות הצבאיות ישירו את שירו של יענקל'ה רוטבליט, 'שיר לשלום', שאומץ לקמפיין הבחירות של מרצ – מפלגתו של שריד. מלבד היותו שיר הנושא מסר שמאלני מובהק, הוא כולל גם מסרים אנטי-דתיים, כמו: "הזכה שבתפילות אותנו לא תחזיר"; "לכן רק שירו שיר לשלום, אל תלחשו תפילה".

זה הגיע עד כדי אבסורד. הלהקות הצבאיות שרו שירים נגד צה"ל, כמו 'בשמלה אדומה' של רותי ספרוני, המטיל ספק בצדקת צה"ל: "בשמלה אדומה ושתי צמות ילדה קטנה, יחידה ותמה עמדה ושאלה – למה? וכל התותחים וכל החיילים וכל הגדולים וכל החכמים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה".

ב-1976 פרסמה הזמרת נעמי שמר בעיתון 'דבר' מאמר על החרמות והנידויים המופעלים נגדה בשל דעותיה הימניות ושיריה המביעים שמחה על שחרור חלקי המולדת במלחמת ששת הימים.

ב-2005, תקופת המאבק למניעת העקירה והגירוש מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון, יצא הזמר אביב גפן בקריאה: "בואו נחזור לקווי 67 ' ונחזיר את כל המתנחלים – חיים או מתים". ממש באותו הזמן כינה הזמר מוקי (דני ניב) את המתיישבים בכינויי גנאי גסים שאינם ראויים להידפס בגיליון
זה, והסית: "לשבור למתנחלים את העצמות, להעמיס אותם במשאיות, לזרוק אותם באיזו פינה ולסתום להם את הפה". הוא גם תקף את שופט בית המשפט העליון מישאל חשין על שטען שיש לפצות את התושבים. אף אחד מהם לא נחקר מעולם על הסתה פרועה בעקבות ההתבטאויות המזעזעות הללו ומאיש מהם לא נמנע לקבל פרס. להפך; הם קודמו בברנז'ה התקשורתית.  ב-2012, מיד עם עלותה של התכנית ' the Voice ', מונה אביב גפן לכהן בה כשופט. ב-2013, מיד עם היווסד 'הכוכב הבא', מונה מוקי לכהן בה כשופט. שתי תכניות הראליטי הללו, מבית היוצר של ערוץ 2, שודרו בטלוויזיה ונערכה בהן תחרות לבחירת הזמרים הטובים ביותר.

ב-2008, אחרי עשר שנות שידור בגלי צה"ל, הופסקה תכניתו של הזמר דודו אלהרר, שהיה אז השדרן הימני היחיד בתחנה זו.

ב-2010 נחנך בעיר אריאל היכל תרבות, ואמנים רבים מהשמאל חתמו על מכתב שבו הצהירו שיסרבו להופיע בו.

ב-2014 החליטו אנשי ארגון אקו"ם לבטל את זכייתו של הזמר אריאל זילבר בפרס מפעל חיים. בהמשך השנה ביטל הנשיא רובי ריבלין את הופעתו של הזמר עמיר בניון בשל שיר ימני שכתב; זה לא הפריע לריבלין להתגאות ביצירה של יאיר גרבוז ולתלותה על קיר לשכתו למרות נאום מנשקי הקמעות הפוגעני שנשא בעצרת באותה השנה, שהכיל תוכן ארסי ופוגעני כלפי שלטון הימין. בין היתר השתמע ממנו כי האשמה על רצח רבין מוטלת על הימין כולו וכי נאמני הר הבית מלבים את השנאה וכי אנשי השלטון גנבים, לוקחי שוחד, מושחתים, נהנתנים, חזיריים ומחריבים את הדמוקרטיה, והדתיים מנשקי קמעות ועובד אלילים.

ב-2015 הזמינו אנשי האגודה למען החייל את הזמר שאנן סטריט, פעיל שמאל קיצוני מ'שוברים שתיקה', להופיע בפני מתגייסים. באותה השנה פרסמה תנועת 'אם תרצו' את קמפיין השתולים. השמאלנים יצאו מגדרם וטענו כי אסור להחרים אמן רק בשל דעותיו, אך זה לא הפריע לאותם השמאלנים ממש לקרוא לביטול הופעותיו של הצל (הזמר יואב אליאסי) ביום העצמאות 2016. כחודשיים לאחר יום העצמאות ארגן הצל ערב לחיילי פלוגה מחטיבה 7 של חיל השריון, ובעקבות הערב ההוא הושלך מפקד הפלוגה למחבוש. באותה השנה, בשל איומי החרמה מצד השמאל, ביטלו הזמר דוד ד'אור והזמר אייל גולן את הופעות התמיכה בחייל צה"ל אלאור אזריה

ב 2018 פרסם הצל שהישוב אדם בבנימין ביטל הופעה שנקבעה איתו ליום העצמאות. מזכירת היישוב אדם טענה כי ההופעה כלל לא הוזמנה בגלל הצעת המחיר הגובה. הצל טען כי בגלל שהוא תומך בהתנחלויות הצעת המחיר היתה חצי מזה שהוא נותן לערים הגדולות וכי המחיר סוכם בין השניים, ובהמשך קיבל הקלטה של מזכירת הישוב שבה היא אומרת שלקרוא לצל מוזיקאי זו מחמאה, הצל מסית וקיצוני, מסית ופרובוקטור כמוהו לא יופיע בישוב ולכן היא לא מאשרת את התקציב.

חרמות גם בישובי יהודה ושומרון

התייפייפות? ב 2018 פרסם הצל שהישוב אדם בבנימין ביטל הופעה שנקבעה איתו ליום העצמאות. מזכירת היישוב אדם טענה כי ההופעה כלל לא הוזמנה בגלל הצעת המחיר הגבוה. הצל טען כי בגלל שהוא תומך בהתנחלויות הצעת המחיר היתה חצי מזה שהוא נותן לערים הגדולות וכי המחיר סוכם בין השניים, ובהמשך קיבל הקלטה של מזכירת הישוב שבה היא אומרת שלקרוא לצל מוזיקאי זו מחמאה, הצל מסית וקיצוני, מסית ופרובוקטור כמוהו לא יופיע בישוב ולכן היא לא מאשרת את התקציב. ב 2021 הישוב אפרת שבגוש עציון ביטל את השתתפותו של הצל בפאנל של שנערך בתשעה באב. גם לאחר הביטול בישוב אדם וגם לאחר הביטול בישוב אפרת, יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, הביע את התנגדותו לחרמות והזמין את הצל להופיע בשומרון.

ובחזרה לשירו של קיפניס: איך קרה שהשמאל שחיבר מילים כמו "מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל… מגולן מבשן מן הנגב והירדן" נעשה עוין לכל המקומות הללו? את התשובה אולי נוכל למצוא בשירים של האב והבן. האב, יהונתן גפן, בשירו 'יהיה טוב', מטיל ספק בצדקת צה"ל: "ילדים לובשים כנפיים ועפים אל הצבא ואחרי שנתיים הם חוזרים ללא תשובה… רק תצאו מהשטחים". הבן, אביב גפן, שכאמור קרא לחזור לקווי 67 ' ולהחזיר את כל המתנחלים – חיים או מתים – מעיד על ירידת הדורות בשירו 'עכשיו מעונן': "במקום די מפחיד שנקרא לו הבית, בן אדם שם שותה בקבוק אחרי בקבוק. הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק. עכשיו מעונן. אנחנו דור… רוצים ללכת
מכאן".

מסתבר שהשמאל השתלט לא רק על מוקדי הכוח בתקשורת, בממשלה, בכנסת, בבתי המשפט, בפרקליטות ובכוחות הביטחון; הוא השכיל להשתלט גם על האמנות והתרבות ובפרט על השירה, מתוך הבנת יכולת ההשפעה האדירה שלה. עכשיו נותר לגלות כיצד יגיב הימין.