פקודה (command) – הוראה למחשב לבצע פעולה.

שפת תכנות – (programming language) אוסף של פקודות. ישנן כ 700 שפות תכנות. חלקן דומות זו לזו וחלקן שונות לחלוטין. ישנן שפות קלות לתכנות המאפשרות להפיק במהירות תוצר מוגמר. ישנן שפות מורכבות לתכנות אך מאפשרות להפיק תוצר עם ביצועים טובים יותר. ישנן שפות המיועדות לפיתוח תכנות למחשב. ישנן שפות המיועדות ליצירת אפליקציות לטלפון. ישנן שפות המיועדות לבניית אתרים, ועוד.

שפת תכנות עילית – (high-level programming language) משתמשת בתחביר ידידותי למתכנת, הדומה לשפת בני האדם, אך בשל כך, לעתים לאחר כתיבת תכנית באמצעותה, יש צורך להפעיל מהדר (compiler) או מפרש (interpreter) הממירים ו"מתרגמים" את התכנית לשפת מכונה (machine language) שאותה "מבין" המחשב.

בשפת תכנות עילית חשוב שנקפיד על מוסכמות קידוד (coding conventions):

• כדי שנבין בעצמנו את הקוד שכתבנו כעבור זמן.
• כדי שנוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם מתכנתים נוספים.

באתר אינטרנט ישנה חשיבות נוספת להקפדה:

• כדי שמנועי חיפוש ידרגו את האתר שלנו במקום גבוה.
• כדי שמנועי חיפוש יאנדקסו ויציגו את האתר שלנו בצורה נכונה בתוצאות החיפוש.
• כדי שהדפדפנים השונים יציגו את המידע כפי שאנו מעוניינים להציג. חלק מהדפדפנים "סולחים" על שגיאות בקוד וחלק לא.

דוגמאות למוסכמות קידוד:

• הערות והסברים.
• רווח לפני ואחרי אופרטור. דוגמאות לאופרטורים: +, -, *, /, =.
• שמירה על היררכיה באמצעות הזחה. כל קוד ששייך לבלוק ידחף פנימה ב TAB או בכמות קבועה של רווחים, כנ"ל לגבי כל קוד ששייך לתת בלוק. דוגמאות לבלוקים: תגית, מחלקה, פונקציה, לולאה וכו'.
• שמות בעלי משמעות למשתנים, לאובייקטים, למחלקות ולפונקציות. תחשבו כמה מבלבלת תהיה תכנית עם משתנים כמו: b, d, p, q. ניתן לקצר בשמות, למשל במקום לכתוב array לכתוב רק arr, במקום index רק i, במקום number רק num וכו'. מכיוון שלא ניתן להגדיר שמות עם רווחים, יש כאלה השמים קו תחתון בין המילים ויש כאלה המתחילים כל מילה חדשה באות גדולה (camel case). יש כאלה המשתמשים באות קטנה או גדולה או קו תחתי בתחילת השם כדי לייצג משתנה מקומי או גלובלי.

שפת תכנות נמוכה – (low-level programming language) לא מצריכה את התרגום הזה, לכן הביצועים שלה טובים יותר, צריכת הזיכרון נמוכה יותר והריצה (running – פעילות התכנה) מהירה יותר, אך היא אינה ידידותית למתכנת ולכן התכנות בה פחות נפוץ.

מתכנת/מפתח – (programmer) האדם שכותב תכנית באמצעות שפת תכנות. את מי שיוצר אתר אינטרנט ניתן לכנות גם "בונה".

קוד מקור/תסריט – (source code/script) תכנית הכתובה בשפת תכנות. על אף הכינוי "קוד", כאמור לעיל (מוסכמות קידוד), תכנית תקינה אמורה להיות דווקא קריאה, מובנת וידידותית למתכנת.

קוד סגור – (closed source) תוצר מוגמר של תכנית, הניתנת רק להרצה, אך לא לראות כיצד היא כתובה.

קוד פתוח – (open source) תכנית הניתנת גם להרצה, אך גם לראות כיצד היא כתובה. קיימים פרויקטים בקוד פתוח המפותחים ע"י קהילות המונות המוני מתנדבים. ישנם כאלה הגורסים שקוד פתוח חשוף בפני האקרים היכולים לקרוא אותו ולחפש את הפרצות שבו. מאידך, ישנם הגורסים שדווקא מפני שהקוד פתוח, חכמת ההמונים נוטה לאתר את הפרצות הללו ולסותמן. הקוד "פתוח" הן לשימוש חופשי והן לשינויו והתאמתו לצרכי המשתמש בו. שימוש בקוד פתוח ניתן בדרך כלל בתמורה לציון הקרדיטים ליוצריו.

סביבת פיתוח משולבת – (IDE, ראשי תיבות: Integrated Development Environment) מספקת למתכנת כלים נוחים לכתיבת הקוד, כגון:

• הדגשת תחביר (syntax highlighting) – דוגמאות: הצגה בצבע/גופן "מילים שמורות" של פקודות השפה, משתנים ועוד.
• השלמת קוד חכמה (intelligent code completion) – דוגמאות: הצעות אוטומטיות תוך כדי כתיבת קוד, סימון והצעות לתיקון שגיאות, הזחה אוטומטית.
• קיצורי מקשים (key bindings) – הקלדה על צירופי מקשי מקלדת לשם קבלת קיצורי דרך בכתיבה ובפעולות נוספות במהלך התכנות.
• מהדר (compiler), מפרש (interpreter) – כאמור לעיל, כלים הממירים ו"מתרגמים" את התכנית לשפת מכונה (machine language) שאותה "מבין" המחשב.
• מנפה שגיאות (debugger) – כלי לאיתור שגיאות בקוד המתרחשות ב"זמן ריצה" של תכנית.

חלק מסביבות הפיתוח יקרות, חלקן חינמיות לסטודנטים, חלקן חינמיות לקהל הרחב וחלקן אפילו כתובות בעצמן בקוד פתוח.

שרת – (server) מחשב/תכנה הנותנ/ת שירותים.

לקוח – (client) מחשב/תכנה המקבל/ת שירותים.

קיימות תוכנות המאפשרות להגדיר את המחשב שלנו, כשרת אינטרנט שעליו ירוץ האתר שלנו. אפשרות זו טובה בעיקר לצורכי פיתוח וגיבוי האתר, אך אם נהפוך את המחשב שלנו לשרת ציבורי ונפתח את הגישה אליו לציבור הרחב:

• כשהוא יהיה כבוי, האתר שלנו לא יהיה זמין.
• סביר להניח שהוא יקרוס די מהר, מאחר שמחשב ביתי אינו מסוגל להתמודד עם כמות רבה של לקוחות (גולשים) בו זמנית.
• נחשף לסיכון של פריצות בידי האקרים.

על מנת להתגבר על הבעיות הללו, עדיף להשתמש בחברות מקצועיות, המספקות שטח על השרתים שלהן לאחסון אתרים (web hosting). השרתים הללו פועלים סביב השעון, בעלי ביצועים חזקים המסוגלים להתמודד עם ריבוי משתמשים, וכוללים אמצעי הגנה, גיבויים ועוד.

חלק מאותן החברות מציעות שרותי אחסון חינמיים הפועלים לרוב: לתקופת ניסיון, או בעלי ביצועים בסיסיים שאם נרצה לשפר אותם נצטרך לשלם, או תמורת פרסומות שיוצגו באתר שלנו. מומלץ להתאמן על שרתים חינמיים, ולעבור לשרתים בתשלום רק לאחר שצברנו מספיק ידע וניסיון, ואנו מעוניינים לפרסם את האתר לציבור הרחב. גם אז, אם מדובר באתר סביר, נוכל למצוא שרתים בתשלום נמוך מאוד. עם זאת, כדאי לבדוק שהאתר מספיק מהיר, כדי שהגולשים אליו ירגישו בנוח.

צד שרת (server side/back end) – הצד בו מאוחסנים האתר ובסיס הנתונים, האתר רץ ומבצע חישובים מאחורי הקלעים שמוסתרים מהלקוח.

צד לקוח (client side/front end) – הצד שהגולש שנכנס לאתר רואה, כלומר המידע שמגיע למחשב שלו.

בסיס/מסד נתונים – (DB, ראשי תיבות: Database) נמצא בצד שרת ומשמש לאחסון הנתונים שאינם חלק מהקוד או מהקבצים, כגון הנתונים שעורך התוכן או הגולש הזינו.

דוגמא: המשתמש גולש עם המחשב והדפדפן שלו לכתובת האתר, כלומר צד לקוח שולח בקשה. צד שרת מקבל את הבקשה ועונה לצד לקוח. צד לקוח מציג את המידע שהוחזר, שהוא דף הבית, על הדפדפן. בדף זה, המשתמש מתבקש להזין שם משתמש וסיסמה. צד לקוח שולח בקשה עם שם המשתמש והסיסמה שהמשתמש הזין. צד שרת מקבל את הבקשה, מבצע אימות מול בסיס הנתונים במאגר המשתמשים המורשים ומחזיר בהתאם לצד לקוח מידע, המוצג למשתמש על הדפדפן.

מערכות הפעלה נפוצות הן בצד שרת והן בצד לקוח:

• Linux
• Windows

שפות תכנות נפוצות בצד לקוח, המשלימות זו את זו:

• HTML – משמשת ליצירת תוכן.
• CSS – משמשת ליצירת עיצוב.
• JavaScript – משמשת ליצירת תהליכים (למשל תגובה בעקבות כפתור שנלחץ).

דוגמאות לספריות קוד פתוח נפוצות:

• jQuery – ספריית JavaScript שמטרתה להקל ולקצר כתיבת סקריפטים.
• Bootstrap – החלה כספריה סגורה שנוצרה לשימוש פנימי בחברת Twitter, שהחליטה לשחרר אותה לציבור הרחב. מכילה אלמנטים ועיצובים מוכנים לבניית אתר.
• React – ספריית JavaScript שפותחה על ידי Meta – Facebook ומטרתה לבנות ממשקי משתמש מבוססי קומפוננטות (יכולת ליצור פעם אחת רכיב המופיע פעמים רבות).

דוגמאות לשפות תכנות צד שרת נפוצות:

• php – שפה הכתובה בקוד פתוח, והמון פרויקטים של קוד פתוח כתובים בה, ביניהם מערכות ניהול התוכן: Drupal ,Joomla ,WordPress.
• Node.js – מאפשרת לכתוב JavaScript גם בצד שרת. בשל ההתעסקות הן בצד לקוח והן בצד שרת באותה השפה, היא הולכת ונעשית פופולרית.
• SQL – שפה לשמירת/לשליפת/לשאילתות על נתונים המאוחסנים בבסיס נתונים במודל טבלאי רלציוני, בעוד NoSQL הם בסיסי נתונים אשר אינם במודל זה, אלא במודלים כמו מפתח-מערך, גרף ועוד.

ftp – פרוטוקול המאפשר העברת קבצים בין מחשבים. באמצעותו נוכל להעביר קבצים מהחשב שלנו לשרת ולהפך.

דפדפן – (browser) תוכנה להעברת נתונים מהמחשב שלנו לשרת ולהפך. ניתן להשתמש בו כ ftp, אך בדרך כלל הוא משמש כדי לגלוש לאתר, לקבל ממנו נתונים ולהציגם כדפי אינטרנט וכן לשלוח אליו נתונים.

דף נחיתה – דף אינטרנט יחיד, המיועד למקד את הגולש בתחום אחד. למשל דף פרסומת למוצר מסוים. בד"כ יעוצב בצורה ייחודית ולא תבניתית, ויכלול אפשרות להשארת פרטים על מנת לקבל מידע נוסף.

אתר אינטרנט – אוסף של דפי אינטרנט שיש ביניהם איזשהו מכנה משותף, קשר רעיוני ועיצוב תבניתי. לרוב ימוקמו תחת אותו הדומיין.

אתר רספונסיבי – התצוגה שלו משתנה באופן אוטומטי בהתאם לגודל המסך: טלוויזיה, מחשב, טאבלט, סמארטפון וכו'.

אתר סטטי – אתר שרק מי שמתכנת אותו יכול לעדכן אותו. אתר כזה לרוב אינו אמור להתעדכן לאחר בנייתו.

אתר דינמי – אתר שגם מי שמשתמש בו יכול לעדכן אותו, מבלי צורך לדעת לתכנת אותו. לדוגמה מידע שמכניס עורך התוכן לתוכו על מנת לפרסם בו, או מידע שמכניס הגולש לתוכו, כגון שם משתמש וסיסמה, פרטים אישיים, מילוי טופס, פידבק, טוקבק וכו'. המידע מוכנס למשל ע"י מילוי התוכן בחלון טקסט ושימוש בתפריטים ובכפתורים שונים המאפשרים לעצבו, לצרף אליו קבצי מדיה, וכן לקבוע הגדרות נוספות. ישנם אתרים המאפשרים להזין את התוכן כמו במעבד תמלילים בשיטת WYSIWYG (ראשי תיבות: What You See Is What You Get), אם כי כאשר נעשה שימוש בשיטה זו, מומלץ להגביל אותה כך שעדיין תשמר אחידות כלשהי בעיצוב הדפים השונים של האתר, כדי שיובן שכל הדפים שייכים לאותו האתר.

מערכת ניהול תוכן – (CMS, ראשי תיבות: Content Management System) מערכת המיועדת לניהול אתר דינמי. ישנן מערכות ניהול תוכן כלליות, ישנן מערכות ניהול תוכן המיועדות לבלוגים, ישנן מערכות ניהול תוכן המיועדות לאתרי חדשות, ישנן מערכות ניהול תוכן המיועדות לחנויות וירטואליות, ועוד.

ישנן מערכות ניהול תוכן חינמיות נפוצות, כגון Google Sites, Microsoft SharePoint וכן Wix הישראלית, שאינן מצריכות התעסקות עם שרת, אך גם אינן מאפשרות לבצע בהן שינויים, להוריד את כל התוכן שלהן למחשב שלכם, או לנייד אותן לשרתים אחרים, משום שהן קוד סגור המותקן על שרתי החברות שייצרו אותן.

ישנן מערכות ניהול תוכן חינמיות נפוצות, כגון Drupal, Joomla, WordPress, שכן מצריכות התקנה על שרת, אך מאפשרות את כל הדברים הנ"ל, משום שהן קוד פתוח. חלקן כוללות קהילות עצומות של מפתחים ותומכים היכולים לסייע מאוד.

שם תחום/שם מתחם – (domain name) כתובת ייחודית שגלישה אליה מפנה את הדפדפן לאתר המאוחסן האתר על השרת, לדוגמה: tikshoret.net. על אף שמשתמשים רבים מגיעים לאתרים דרך מנועי החיפוש, ישנה משמעות לכתובת קצרה וקליטה, כשמדובר בפרסום וכשרוצים שהמשתמש יזכור את הכתובת. 

סיומת האינטרנט (Internet top-level domains) הנפוצות ביותר לדומיינים הן: com קיצור של commercial שאמורה לשמש גופים מסחריים למטרות רווח, org קיצור של organization שאמורה לשמש ארגונים שאינם למטרות רווח, net קיצור של network שאמורה לשמש את כל השאר, אך בפועל אין הקפדה ברכישת דומיין על מטרת הסיומת. עם השנים נוצרה מצוקת דומיינים קצרים ולכן נתווספו עוד מאות סיומות למטרות שונות ולמטרות כלליות, אך שלוש הסיומות הנ"ל נשארו פופולריות, ולעומתן השימוש בסיומות החדשות די זניח.

בנוסף, לכל ארץ ישנה סיומת משלה. על פי מדיניות איגוד הדומיינים הישראלי, האחראי על הסיומת il., רק גופים ישראליים רשמיים יכולים לקבל אותה ישירות, כמו ממשלת ישראל: www.gov.il וצה"ל www.idf.il. גופים מוניציפליים בישראל יכולים לקבל את תת הסיומת muni.il, כמו: ariel.muni.il וגופים אקדמיים בישראל יכולים לקבל את תת הסיומת ac.il, כמו: ariel.ac.il. יוצאת דופן היא עיריית תל אביב (או אולי מדינת תל אביב?) שקיבלה סיומת ממשלתית במקום מוניציפלית: tel-aviv.gov.il. במקביל לשלוש הסיומות הנפוצות, הציבור הישראלי יכול לרכוש גם תתי סיומות ישראליות: co.il, org.il, net.il.

רכישת דומיין מבוצעת על בסיס שנתי (ניתן לרכוש לכמה שנים מראש). חשוב לזכור לחדש את הדומיין משום שקיימים "ציידי דומיינים", המנסים לתפוס דומיינים מצליחים שבעליהם שכחו להאריך את תוקפם. הדומיינים הישראליים יקרים יחסית לדומיינים אחרים הניתנים לרכישה. לפני רכישת דומיין מומלץ להשוות מחירים וכן לשים לב שקיימים מחירים שונים לרכישת דומיין לעומת הארכת התוקף שלו.

חשוב שהדומיין יהיה קצר וקליט כדי שנוכל לשווק את האתר בקלות. דומיינים קליטים נתפסים מהר ונמכרים בכסף רב. הדומיין היקר בהיסטוריה cars.com נמכר ב 872 מיליון דולר!